כיצד מפני הדירות באמת מרווחים? או, איפה סבתא החביאה את הכסף והתכשיטים? 

כמי שנחשב לאספן ותיק ומנוסה, כזה שבעבר חרש את שווקי הפשפשים, שמעתי עשרות שיחות בין רוכלים בשעות הבוקר המוקדמות. משיחות החולין הללו למדתי על מאחורי הקלעים של עולם פינוי הדירות, ועל הדרך המרכזית ממנה מתפרנסים המפנים המקצועיים. שמעתי סיפורים על זהב, תכשיטים וכסף מזומן שהוחבאו בחפצים שונים ומשונים, ונשכחו עד שהגיעו ליידי מפני הדירות. אני מניח שרובכם סבור שמדובר על אגדות אורבניות - אין לכם מושג כמה אתם טועים. אני מסכים שרוב הסיפורים מוגזמים ומופרזים, אך התשתית עליהם נבנו היא אמתית לגמרי. יכול להיות שמשהו ב DNA ההיסטורי – אבולוציוני יהודי, מכווין אותנו להיות ערוכים ודרוכים לעזוב בכל רגע נתון את ביתנו, ואם כבר לנוס, אז לפחות שיהיו לנו מיטלטלין בדמות זהב ותכשיטים אותם ניתן לתפור בבגדים ולחליף בבוא העת בכסף מזומן. יש משהו טבעי ברצון שלנו לחוש ביטחון לנוכח רכוש ניידע שיהיה זמין עבורנו, "על כל צרה שלא תבוא". העניין הוא שיחד עם הרצון לשרוד אנו צריכים להתמודד עם הזיכרון האנושי, שברוב המקרים מתעתע בנו, בעיקר כשמדובר על אנשים מבוגרים. ז"א, שמחד יש בנו רצון כמעט גנטי להטמין "לירה לבנה ליום שחור" ומנגד הזיכרון האנושי גורם לעיתים לקושי לזכור היכן או אם בכלל החבאנו את האוצר הפרטי שלנו. השילוב בין שני הפרמטרים הללו משחק לידיהם של מפני תכולות הדירה. 

גם אתם סוברים שלסבתא לא הייתה "קופה קטנה", תמיד כדאי לנסות ולחפש אותה. ישנם סיפורים רבים לעניין זה, למשל הבחור שהחליט להחביא את 80,000 השקלים שלו בתוך ערכות אב"כ, אך בני משפחתו ביקשו לרענן את הערכות ומסרו אותן לפיקוד העורף. אגב, הדוגמא הזו עונה על שני הקריטריונים בהם עסקנו – רצון לשרוד מחד (במלחמה כימית) ובעיית זיכרון קלה. דוגמא נוספת היא של בחור שתרם לצדקה בגדים ישנים כשבאחד מזוגות הנעליים היו מוסלקים 3000 דולר. הספקנים בינכם חייבים להבין שהמקרים הללו מתרחשים על בסיס יומי, אלא שבצדק הם לא מדווחים או מפורסמים ברבים. 

לענייננו, ברוב המקרים מפני הדירות יעדיפו שהפינוי יתרחש כשלא תהיו נוכחים בבית, ואם תשימו לב, הם לעולם לא יפתחו בנוכחותכם שום קופסא סגורה או ידפדפו בספר ישן, שמא בטעות ייחשף המטמון הסודי של סבא. אגב, אין לי כל טענה כלפי המפנים, כי מלכתחילה העסקה מוגדרת בבירור, והלקוח יודע על אילו חפצים הוא מוותר. במידה מסוימת מוטלת עליכם האחריות לבדוק היטב את התכולה עליה אתם מוותרים.

בהחלט מומליץ לפנות לאנשי מקצוע אלו ולהיעזר בניסיון הרב שצברו, אלא שכדאי לחפש היטב בדירה ולאחר מכן לפנות לאספן ולהציע לו לרכוש את הפריטים הישנים והעתיקים שלכם. ההצעה שתקבלו מאספן תהיה תמיד  משתלמת יותר כיוון שאתם מוכרים ישירות למי שמשקיע מאמצים רבים באיתור הפריטים הללו.

אני מצרף מספר טיפים שיעזרו לכם לנסות לאתר האוצר הבלום של סבר וסבתא:

הטלוויזיה הישנה – אם סבא סירב במשך שנים לשדרג את הטלוויזיה לכזו עם מסך דק, או שהסכים לשדרג אך שמר בקנאות על הטלוויזיה הישנה, יש לכם סיכוי לא רע. אם במקרה סבא גם היה ידוע כמי שאוהב לפרק ולהרכב דברים הסיכוי שלכם גובר עוד יותר. אותו כנ"ל בנוגע לרדיו האמרון והווידאו שמונה ראשים שסבא סירב להיפטר ממנו.

המזרן – נכון שמדובר על קלישאה שחוקה ומרוטה, שגם הגנב החובב מכיר, אך אנשים מבוגרים מרגישים בטוח כשהם ישנים מעל האוצר הקטן שלהם. אם סבתא הייתה בעלת כישרון תפירה וכיפכפה אתכם כשקפצתם על המיטה, אתם בהחלט בדרך הנכונה.

מעטפה מודבקת לגב השולחן – אם סבתא קיבלה חום כששמתם רגליים על השולחן, לא בטוח שזה בגלל הנימוס האירופי שלה. יש מצב שהיא פחדה שתזעזעו אותו ותפילו המזומנים שהדביקה, על אף הלומבגו בגב ממנו היא סובלת.

גרב ישנה במגירת הגרביים – אם בחוויית הילדות שלכם לסבא לא היו עבורכם גרביים גם כאשר הגעתם אליו רטובים עד לשד העצמות כיוון שקפצתם בשלוליות – כנראה שזו הסיבה.

קופסת כדורי האקמול – הינה סיבה נוספת למיגרנה של סבתא. לעולם לא אפשרו לכם לשחק בארון התרופות? אל תהיו בטוחים כי זה בהכרח כי דאגו לכם. 

בקיצור – אם ירשתם דירה עם תכולה ופריטים ישנים שאין לכם צורך בהם, צרו קשר עם אספו על מנת לקבל הצעה אטרקטיבית עבורם.